פסק-דין בתיק ה"פ 54153-05-11

1.       לפניי תובענה למתן פסק דין הצהרתי "הקובע כי המשיבים ביחד או לחוד או במצטבר אחראים לנזק כספי שנגרם למבקש של לא פחות מ-4,000,000 ש"ח (ארבעה מיליון שקלים חדשים)" (רישא המרצת הפתיחה).

2.       כנטען בהמרצת הפתיחה, חברה שבבעלות המבקש נטלה הלוואה חוץ בנקאית מהמשיבה 1, אשר המשיבים 3-2 משמשים מנהליה. המבקש שימש ערב להלוואה. המשיבים 3-1 גבו מס ערך מוסף בגין החיוב בריבית המוסכמת עבור ההלוואה, וזאת בניגוד לדין משאין לראות את ההלוואה כעסקה מסחרית. אשר למשיב 4, מנהל מס ערך מוסף ברשות המסים, נטען, כי הלה נתן בידי המשיבים 3-1 תעודת עוסק מורשה לצורכי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975, הגם שאין המדובר בחברה מסחרית אלא במוסד כספי למתן הלוואות חוץ בנקאיות, ובכך אפשר גבייה שלא כדין של המס. לפיכך, עתר המבקש לצוות על המשיבים להשיב למבקש כל סכום שגבו מהמבקש שלא בהתאם להוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג-1993, עד לסכום של 2,501,000 ש"ח. כמו כן, עתר המבקש לחייב את המשיבים בגין "נזק כספי" נוסף שנגרם לו בסך של למעלה משני מיליון ש"ח, משנאלץ למכור דירת שבבעלותו במחיר הפסד בשל הליכים משפטיים שנקטו נגדו המשיבים.

3.       ביום 3.7.2011 הגיש המשיב 4 בקשה לסילוק התובענה על הסף, מן הטעם כי הסעד המבוקש בה הינו סעד כספי אשר יש לבררו בדרך של תביעה כספית רגילה. טענה דומה הועלתה גם בתשובת המשיבים 3-1 להמרצת הפתיחה (סעיפים 106-101 לתשובה), במצורף לטענות נוספות בדבר סילוק התובענה על הסף מחמת התיישנות, שיהוי, חוסר יריבות ומעשה בית דין. בהחלטה מיום 26.7.2011 הורתי למבקש לנמק מדוע לא תימחק התובענה על הסף נוכח האפשרות להגיש נגד המשיבים תביעה כספית בגין נזקיו הנטענים.

4.       המבקש הגיש תגובה מפורטת ובה טען, כי אין להורות על סילוק התובענה על הסף ממספר טעמים: האחד, בהינתן החלטת רשם בית המשפט המחוזי מיום 7.7.2011 "שדחתה בפועל את בקשת המשיב 4 לסילוק התובענה על הסף". לחלופין, טען המבקש כי החלטת הרשם דחתה את מועד הדיון בבקשה לסילוק התובענה על הסף עד לאחר הגשת תצהיר תשובה מטעם המשיב 4 בתובענה העיקרית, שפירושה לאחר קיום דיון בתובענה (סעיפים 10-4 לתגובה); השני, מקומו של הדיון בבקשה לסילוק התובענה על הסף הינו רק לאחר קבלת כל התצהירים וקיום דיון בתובענה העיקרית. כנטען, "בשלב זה [המבקש] אינו מסוגל מבחינה משפטית להגיש בקשה לסעד ממשי אלא סעד הצהרתי בלבד." למבקש אין אפשרות להגיש נגד המשיבים תביעה כספית על נזקיו, הואיל ולא ניתן לכמתם בהעדר תצהירי תשובה ומשטרם נקבעה אחריות המשיבים לנזקים (סעיפים 16-11 ו-34 לתגובה). עוד נטען בהקשר זה, כי "ללא הסעד ההצהרתי אין העותר [המבקש] יודע מה מעמדו המשפטי ומה מעמדו כתובע, מעמד משפטי הוא עילה לבקשה לסעד הצהרתי" (סעיף 28 לתגובה); השלישי, ההלכה הפסוקה בעניין הצורך בהגשת תביעה רגילה כאשר תביעה לסעד הצהרתי מקפלת בחובה תביעה כספית ניתנה "במאה קודמת". בין לבין נחקקו חוקי היסוד, על פיהם סילוק תובענה על הסף מהווה פגיעה בזכות יסוד חוקתית של המבקש. מכל מקום, יש לאבחן פסקי דין אלה מהמקרה דנן, משאין בידי המבקש אפשרות להגיש תביעה כספית טרם קבלת תצהירי תשובות המשיבים להמרצת הפתיחה. 

5.       לאחר ששקלתי בדבר הגעתי למסקנה כי דין התביעה להמחק על הסף. להלן יובאו הנימוקים למסקנתי.

6.       בפתח הדברים יצוין, כי בניגוד לטענת המבקש, לא ניתנה החלטה של הרשם הדוחה את בקשת המשיב 4 לסילוק התובענה על הסף. בד בבד עם הגשת הבקשה לסילוק התובענה על הסף, עתר המשיב 4 להארכת המועד להגשת כתב התשובה להמרצת הפתיחה עד לאחר מתן החלטה בבקשה, ולחלופין, להארכת המועד להגשת כתב התשובה ב-45 ימים. בהחלטה מיום 7.7.2011 קבע הרשם: "אני נעתר לבקשה החלופית", זאת ותו-לא. הבקשה לסילוק התובענה על הסף לא נדונה אפוא וממילא שלא ניתנה בה כל החלטה. אין גם בסיס לטענתו הנוספת של המבקש, לפיה דחה הרשם את הדיון בבקשה עד לאחר שיגיש המשיב 4 כתב תשובה בהליך העיקרי. לא למותר לציין, כי על פי תקנות 101-100 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, בית המשפט מוסמך לצוות בכל עת על סילוק תובענה על הסף, ובכלל זאת להעלות את העניין ביוזמתו.

7.       לגופם של דברים, בהינתן שבידי המבקש לעתור לסעד כספי אופרטיבי, אין להידרש לעתירתו לסעד הצהרתי. הלכה פסוקה היא כי סעד הצהרתי הינו סעד שבשיקול דעת. "בבואו לשקול אם ליתן סעד הצהרתי על בית המשפט לבחון, בין היתר, אם יש בידי המבקש לעתור לסעד אופרטיבי, ואם התשובה לכך היא בחיוב, משמע שהסעד שנתבקש הוא חלקי, ובית המשפט יטה, בדרך כלל, שלא להושיטו." "אמנם יש מקרים שבהם רשאי בעל דין להסתפק בבקשת סעד הצהרתי, ורק משזכה בסעד זה - לתבוע סעד אופרטיבי כ'השלמה' להכרה בזכותו. ואולם, 'פיצול' כזה של התביעה איננו יאה למקרים שבהם הענקת הסעד האופרטיבי מותנית בבירור שאלות נוספות מעבר לשאלות שבהכרעתן מותנית ההכרה בעצם קיומה של הזכות" (ע"א 4076/00 נצחון צפורה בראשון בע"מ נ' מירח זמברובסקי בע"מ, פ"ד נו(3) 41, 49-48 (2002)). על התובע להצביע על "אינטרס לגיטימי" המצדיק מתן הסעד ההצהרתי, כאשר בידו לתבוע סעד ממשי במלואו. עמד על כך השופט מ' שמגר (כתוארו דאז) בפסק הדין שניתן בע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' יצחק ברנר, פ"ד לב(1) 85, 92 (1977), בקובעו:

          מקובל עליי כי בית המשפט איננו צריך לשמש אכסניה לדיונים עקרים שתוצאתם המסתברת איננה סיום ההתדיינות בין הצדדים למחלוקת. אין לפתוח פתח להליכים למתן פסק דין הצהרתי אשר כל מגמתם היא רק בירור ההלכה בחלק המובל של העילות הפתוחות, תוך שמירת הזכות לפרוס בדיון נוסף יריעה רחבה יותר או לעגן את התביעה בעילה שונה. האינטרס הציבורי הוא יסוד המסד של השאיפה כי מחלוקות המובאות בפני הערכאות תגענה לסיומן וכי לא ייפתח פתח להתדיינות כפולה, מקום בו ניתן למצותה בהליך אחד. מכאן כי כאשר מסורה הענקת הסעד לשיקול דעתו של בית המשפט, הרשות בידו להימנע מהענקת הסעד אם יש בכך כדי לטפח דיון משפטי כפול.

הלכה פסוקה זו עומדת על מכונה גם היום. וכך, לדוגמא, הוצגה לא מכבר ברע"א 3889/09 יתרן תקשורת בע"מ נ' דן רפאלי, פסקה 3, לא פורסם (5.10.2009)).

כידוע, על מנת שבית המשפט ידון בתובענה לקבלת סעד הצהרתי, על מבקש הסעד להראות כי יש לו אינטרס לגיטימי בכך שיינתן סעד כאמור. כן עליו להראות, כי הגשת תביעה לסעד ממשי אינה יעילה או אינה אפשרית (למשל, ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ברנר, פ"ד לב(1) 85 (1977); רע"א 2611/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מוזס (לא פורסם, 21.7.1998)). אינני סבור כי המשיבים עמדו בנטל זה. הסעד המבוקש על-ידי המשיבים הינו למעשה שלב ראשון טרם הגשת תביעה נגד המבקשים לפיצוי כספי. כידוע, בדרך כלל לא ידון בית המשפט בסעד הצהרתי במקרים בהם צפוי התובע להגיש הליך נוסף, במסגרתו יתבע את הסעד במלואו (למשל, רע"א 9580/05 גליקלנד נ' צ'ורני (טרם פורסם, 10.9.2007)). בהקשר זה, אין בטענת המשיבים כי אינם יכולים לכמת את הנזק שנגרם להם כדי להצדיק דיון בסעד הצהרתי. ממילא, כאשר יבקשו להגיש תביעה כספית נגד המבקשים יהיה עליהם לערוך כימות כלשהו של הנזקים. המשיבים לא הראו מדוע יוכלו להעריך את נזקיהם בשלב מאוחר יותר ולא כבר במועד של הגשת התובענה הנוכחית.

8.       בענייננו, ליבתה של התובענה הוא טענת המבקש ל"נזק כספי" שהסבו לו המשיבים בגין גבייה בלתי חוקית של מס ערך מוסף בקשר עם הלוואה חוץ בנקאית שנטל מהמשיבים 3-1. כך כמצוין בסעיפים 4, 5, 6, 8, 9, 12, 13, 15, 16, 25, 26, 27, 30, 33 ו-34 להמרצת הפתיחה. הגם שהמבקש עתר ברישא התובענה ובסופה "ליתן פסק דין הצהרתי הקובע את אחריות המשיבים לכל נזק כספי שנגרם לו", הרי בגוף התובענה ציין כי על בית המשפט  "לצוות על המשיבים, ביחד או לחוד או במצטבר, להשיב למבקש כל סכום שגבו מהמבקש שלא בהתאם להוראות חוק הלוואות חוץ בתוספת ריבית חודשית של 3% לחודש החל מהתאריך אותו גבו שלא כדין ועד לתשלום בפועל וזאת עד לסכום של 2,501,000 ש"ח" (ההדגשה אינה במקור). כך, בהפנותו להוראת סעיף 9(ב) לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג-1993, המקנה לבית המשפט סמכות "לצוות על השבה של כל סכום שקיבל המלווה מהלווה" (סעיפים 8-7 להמרצת הפתיחה). המבקש הוסיף וטען, כי בשל הליכים משפטיים שנקטו נגדו המשיבים, הוא נאלץ למכור דירה שבבעלותו בהפסד של למעלה משני מיליון ש"ח, ולפיכך המשיבים אחראים גם ל"נזק כספי" זה (סעיפים 15-13 להמרצת הפתיחה). כמו כן, עתר המבקש לחיוב המשיבים 3-1 בהשבת סך של 679,000 ש"ח, אשר נגבה ממנו כתשלום עודף שלא כדין (סעיפים 11 ו-14 להמרצת הפתיחה). המבקש הוסיף ועתר "לחייב גם את המשיב 4 כשותף לאחריות של המשיבים 3-1 בגרימת הנזק הכספי שנגרם למבקש של לא פחות מ-4 מיליון שקלים חדשים, אחריות עליה מתבקש בית המשפט ליתן צו הצהרתי." (ההדגשה אינה במקור, סעיף 12 להמרצת הפתיחה). רואים אנו, כי על אף שהסעד המבוקש על ידי המבקש הנו הצהרתי גרידא, הרי נזקיו ניתנים כולם לכימות כספי ואף מכומתים על ידי המבקש בפועל, כאשר בגוף התובענה אף טוען המבקש כי המשיבים חייבים בתשלומם.

בתגובתו להחלטתי מיום 26.7.11 הבהיר המבקש כי הוא אינו עותר במסגרת ההליך דנן לסעדים כספיים. לדבריו, הוא "זקוק לסעד ההצהרתי כדי להחליט אם וכיצד להגיש תביעה אם בכלל וזאת על פי הסעד ההצהרתי שיקבל אם יקבל" (סעיף 24 לתגובה). אלא שכאמור לעיל, בית המשפט לא ידון בתובענה לסעד הצהרתי במקרים שבהם יכול התובע לנקוט בהליך אחד שבמסגרתו יתבע את הסעד במלואו, כפי שהדבר במקרה שלפנינו.

9.       אף אין ממש בטענת המבקש שלפיה אין בידו לכמת בשלב זה את נזקיו בהעדר תצהירי תשובה מטעם המשיבים. עיון בהמרצת הפתיחה מעלה כי המבקש כימת על נקלה את נזקיו וכי בידיו כל הפרטים הדרושים על מנת לעשות כן. כך בציינו את דבר קיומה של ריבית מוסכמת בהסכם ההלוואה, את שיעורו של מס ערך מוסף ואת שיעור הריבית שיש להוסיף על הסכום שעל המשיבים להשיב למבקש (סעיפים 9-6 להמרצת הפתיחה). כך גם בציינו את גובה ההפסד הכספי שנגרם לו בסך של למעלה משני מיליון ש"ח, בשל הצורך למכור את דירה שבבעלותו בגין הליכים משפטיים שנקטו נגדו המשיבים (סעיף 13 להמרצת הפתיחה). וכך גם ביחס להשבת תשלומים עודפים ששילם המבקש לטענתו למשיבים, בנקבו במפורש בסך של 679,000 ש"ח (סעיפים 11 ו-14 להמרצת הפתיחה). המבקש יכול אפוא להגיש נגד המשיבים תביעה כספית כבר היום. בנסיבות אלו אין מקום להיזקק לתובענתו לסעד הצהרתי בדבר חבותם הכספית של המשיבים, היזקקות אשר תוביל לכפל התדיינות, לטרחה ולאבדן זמן מיותרים.

10.     אני מורה אפוא על מחיקת התובענה על הסף.

המבקש ישלם למשיבים 3-1 יחדיו שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ש"ח, וסכום דומה ישולם גם למשיב 4.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ל' אב תשע"א, 30 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: